הבלוג הראשון שפתחתי היה בסלונה ומטרתו הייתה לשמש מעין "יומן איש". כזה שהוא קצת אישי, מגלה כל פעם קצת, אבל גם עם ערך מוסף למי שקורא אותו. והוא באמת הגשים את מטרתו. עם הזמן, פתחתי בלוגים נוספים והכתיבה הזו הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני. כבר שנתיים שאני כותבת, גודלת ומתרחבת בכל שנה עוד ועוד.
השנה שחלפה הייתה שנה עמוסה עבורי, בכל המישורים.
במישור האישי זו היתה שנה של המון תובנות מצד אחד והמון ציוני דרך מצד שני: הקטן שלי עלה לכתה א', חברה טובה שלי איבדה את אחותה וגרמה לי להבין כמה החיים קצרים, התפייסתי עם חבר ותיק אחרי שנתיים של נתק ושוב התנתקנו (הפעם מהמקום הנכון), התבגרתי והבנתי המון דברים עליי ועל האנשים שמקיפים אותי.
במישור המקצועי זו הייתה שנה מפותלת עם המון ירידות ועליות, חוסר ודאות וחיפוש, אך עם זאת, זו הייתה שנה עם המון הספק, הנאה וגם כאן- תובנות לגבי הדרכים בהם הלכתי והנתיבים בהם אני בוחרת ללכת בשנה שתבוא. הבנתי שאני הרבה יותר טובה בתחומי ממה שאני עצמי חשבתי ושאם אני רוצה משהו- אפילו השמיים הם לא בטוח הגבול.
ובמישור של הבלוג, שהוא איפשהו בין האישי למקצועי, זו הייתה שנה מוצלחת במיוחד. התרחבתי לארבעה בלוגים שונים, כתבתי 541 פוסטים, מאות אלפי אנשים שקוראים את הגיגיי, אלפי מוצרים חדשים בהם התנסיתי, מאות אירועים והמון המון אנשים שלולא הבלוג, לעולם כנראה לא הייתי מכירה. מצחיק לומר, אבל האנשים "הוירטואלים" האלו (לרוב) נכנסו לי ללב והפכו להיות חלק מחיי- יחצנ"ים, בלוגרים אחרים, חברי פייסבוק ועולם חדש ושלם של אנשים. ועל כך תודה!
בשנה הזו היו כמה פוסטים שהשאירו בי חותם חזק במיוחד- חלקם מרגשים, חלקם חשופים וחלקם פשוט עם המלצות למוצרים שהפכו גם הם להיות חלק מחיי. אז לסיכום השנה שחלפה ולקראת פתיחת השנה החדשה, ריכזתי את כולם. מכל הבלוגים. כי זו השנה שהייתה:
הכי מרגש:
את הפוסט הזה כתבתי
בבלוג שלי בתפוז ב 14 לאוקטובר 2011. הוזמנתי לקחת חלק בפרוייקט מטעם 'רב בריח' למען האגודה למלחמה בסרטן. כשהצטרפתי לפרוייקט, וגם כשכתבתי את הפוסט, עמדה מול עיניי כל הזמן ג', אחותה של ש', החברה הכי טובה שלי. ג' נלחמה במלחמת הסרטן וחודש לאחר הפרוייקט הזה, בנובמבר, היא הלכה לעולמה. בת 37, מותירה אחריה בעל ושני ילדים קטנים.
מאז, בכל פעם שהיא עוברת במחשבתי, עולה לי הפוסט הזה לראש. יהי זכרה ברוך ואני מאחלת לכל אלו שעדיין נלחמים שהשנה הבאה תהיה עבורם שנה של נצחון ובריאות!
הכי מפרגנים:
הפוסט הזה נכתב
בבלוג 'פשוטה' שלי והוא פרגון נטו ליניב קצב. מעצב השיער שהפך כבר מזמן לחבר, שבלעדיו השיער שלי היה עדיין בגוונים שונים של אדום, חסר ברק ובטח שחסר צורה. תמיד יש לו מקום בשבילי. הוא תמיד מזכיר לי שאני סוג של פרזנטורית שלו ולא נותן לי להסתובב מוזנחת ברחובות. אז זה פוסט תודה. נטו תודה. למעצב השיער והמאפר המוכשר הזה שחלק גדול ממי שאני עכשיו (ואתם יודעים כמה שיער דרמטי בשבילי) שייך לו.
הפוסט הזה הוא פוסט הצדעה. הצדעה לאשה, ספק ילדה, אמיצה מעין כמותה. גאלה רחמילביץ'. אחת שהחליטה לשים פס על כל המוסכמות ולהבהיר לעולם שהעובדה שמישהי שוקלת 50 קילו לא הופכת אותה ליפה יותר ובטח לא לחכמה יותר או שווה יותר. הצדעה לסטייליסטית מוכשרת שכל הזמן חושבת איך עוד אפשר להשמיע את קולן של הנשים הגדולות בארץ- שאפו על העשייה המבורכת הזו ובהצלחה עם המיזם והמותג החשוב והחדשני הזה.
הכי פוסטים מפי הקטן:
זה אולי הפוסט שהכי צחקתי כשעבדתי עליו. הקטן שלי שיתף פעולה באופן מלא. הוא דגמן, ביים, הפיק והצחיק אותי עד דמעות באותו היום. לא שבדרך כלל הוא לא משתף פעולה. הוא משתף ועוד איך וכבר סולל את דרכו לעולם הבלוגים בעצמו. אבל בפוסט הזה זה היה משהו מיוחד. הוא לקח את זה כל כך ברצינות, תוך חיקויים של דוגמנים על מסלול התצוגה, אליהם הוא נחשף בסיבוביי איתי. היה מצחיק.
ביקור שני (וממש לא אחרון) במוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים, הוליד את הפוסט הזה. אתם צריכים לראות את הקטן שם כדי להבין כמה פעמים אפשר להיות שם ולא להספיק. כששואלים אותי על מקום מושלם לילדים- אני מיד ממליצה עליו.
הכי גאווה:
את הפוסט הזה כתבתי הרבה לפני פתיחת האולימפיאדה בלונדון ואם עקבתם אחריי, אפילו קצת, הבנתם שלא הגזמתי והתכוונתי בו לכל מילה. אולימפיאדה עבורי היא באמת אירוע מרגש. סוג של וירוס שמשתלט עליי אחת לארבע שנים וחולף כעבור שלושה שבועות, אולי קצת יותר.. אולימפיאדת לונדון היוותה עבורי, ועבור הקטן שנדבק ממני בוירוס, חוויה עצמתית ומרגשת. השיאים, הכשלונות, התקוות, האכזבות והגאווה העצומה שחשתי בכל פעם שראיתי ספורטאי מהמשלחת שלנו מתחרה. גאווה שנמהלה בכעס על מדינת ישראל שזונחת את ספורטאיה ונזכרת בהם רק כשהם מביאים מדליות וכעס על כל אלו שמעיזים לבקר אותם. מאז האולימפיאדה הייתי כבר פעמיים נוספות במרכז 'החוויה האולימפית'. גם הקטן שלי כבר מבין שם את הדברים אחרת וההמלצה שלי על המקום בעינה עומדת.
את הפוסט הזה אני מקדישה לכל חבריי הגאים, בתקווה שהדרך שעשו עד עכשיו למען זכויותיהם תהיה רק יריית הפתיחה. הלוואי שיזכו לזכויות מלאות כמו כל אזרח במדינה הזו והלוואי שיתפסו כבר את הרוצח הנתעב שביצע את הרצח בבר הנוער. אוהבת אתכם חברים שלי וגאה בכם על מי שאתם.
הכי צבעוניים:
הפוסט הזה נכתב
בבלוג הטיפוח החדש יחסית שלי בנענע. אהבתי אותו במיוחד כי בזמן שכתבתי אותו וצילמתי את התמונות נסכתי לחיי המון גוונים של צבע. בשם הפוסט, הרשתי לעצמי להשתולל עם צבעים, המצאות ובדיחות עצמיות על גבי הציפורניים, וזה הרי ייעודו של הלק, לא?
איפור רבותיי, איפור. איזה עולם קסום הוא עולם האיפור. כל כך הרבה דברים אפשר להוציא מאיפור- להסתיר פגמים, להדגיש את היופי ועם איפור נכון אפשר ממש לשנות בן אדם.
הכי טעימים:
אחרי שכל מי שמכיר אותי, כולל אתם, קוראיי הנאמנים, הבין שאני שוקוהולית מוצהרת, שמנסה להגמל כבר שנים, הפוסט הזה הוא התגשמות חלומותיי- סדנת פיסול בשוקולד שעשיתי אצל השוקוליטרית המדהימה מיה שטרן. היה הכי כיף, הכי טעים, הכי יצירתי והכי הכי הגשמת חלום.
הפוסט הזה נכתב ממש לפני כמה ימים, אבל הוא בהחלט היווה סגירת מעגל עבורי. הביקור במפעל של קיורטוש היה מושחת ואת המתכון לעוגת הדבש שהכנו כבר חילקתי לכל חברותיי, שכבר התנסו והעבירו הלאה. הכי כיף סדנאות אפייה!
הכי יעילים:
העולם מלא בפתרונות חכמים. כאלו שעושים את החיים שלנו ליותר קלים. אני אוהבת פטנטים ואוהבת במיוחד פטנטים שהם בגדר "איך לא חשבו על זה קודם". זה פוסט שמרכז כמה יעילים במיוחד (שאפילו זכה לבחירת העורך בתפוז).
גם בתחום הטיפוח יש המון המצאות ופתרונות חכמים ויעילים. בפוסט הזה סקרתי את המובחרים שבהם מתחום הטיפוח..
הכי חו"ל:
בלוג האופנה שלי עושה לו שמות גם בחו"ל ואני מקבלת המון מיילים וחומרים מחברות אופנה שונות בעולם. המייל עם החומרים האלו ריגש אותי והחמיא לי במיוחד- שלח אותו אליי מנהל השיווק של המותג שכתב שהוא עוקב אחרי הבלוג בעזרת התרגום של גוגל והוא החליט לתת לי, כבר לפני הרבה זמן, הצצה ראשונה ממש לקולקציית חורף 2012. איזה כיף..
את המותג סאטי ביבו אני מכירה בזכות חבר שגר באיטליה והחליט שאני פשוט ימות עליו. הוא לא טעה. הרעיון מדליק, התיקים הורסים ואני בהחלט חוסכת כדי שיום אחד יהיה לי אחד כזה. הכי איטליה!
הכי שלי:
אני אוהבת לאפות ואני במיוחד אוהבת לאפות דברים יצירתיים, אבל פשוטים. הימים הכי יצירתיים שלי הם ימי ההולדת של הקטן. אז, הדמיון יכול להפליג ואפשר לשחק עם המון המון צבעים, חומרים וצורות. השנה הוא ביקש עוגת בריכה והפוסט הזה הוא התוצאה.
זהו,
היו עוד המון. באמת. המון מוצרים, מקומות, סרטים והצגות. יכולתי להכניס את כולם כאן לפוסט מסכם השנה הזה שלי, אבל הייתי חייבת לבחור. הלכתי, כמו בחיים בכלל, עם האינסטינקט הראשוני ואלו היו הפוסטים, מכל הבלוגים כולם, שכנראה השאירו את החותם הגדול ביותר.
מקווה שתהנו ואם לא ראיתם אותם עד עכשיו- זה הזמן. ומקווה שהשנה הבאה תהיה מלאה גם היא בפוסטים כייפים, מלאים בדברים יפים. החיים קצרים- עדיף להינות מהם מאשר להסתכל עליהם מהצד, לא?
שנה טובה יקיריי..
